כתובה הינה המסמך עליו חותמים החתן והרב לפני החופה. רבים לא מייחסים חשיבות לכתובה ואף נוטים לחשוב שמדובר במעין הצהרת אהבה של החתן כלפי הכלה (לפי הסכום שהוא נקב בכתובה) ובכן, זה ממש לא כך.
כתובה היא מסמך מחייב ועשויות להיות לה השלכות מרחיקות לכת ביחסי הממון שבין בני הזוג.
במסגרת הכתובה מצויינים שלושה סכומים שאותם זכאית האישה לקבל מבעלה בעת הגירושין או מעזבונו בעת פטירתו:
א. עיקר כתובה.
ב. תוספת כתובה.
ג. נדוניה ותוספת נדוניה.
תוספת כתובה: זהו הסכום שכתוב בדרך כלל בכתב יד, אותו כותב הבעל במועד החופה והוא נתון לשיקול דעתו ולעיתים גם להסכמת נציגי הכלה, אביה או משפחתה.
הסכום המופיע בתוספת הכתובה, זהו הסכום נשוא התביעה שנקראת "תביעת כתובה".
על פי הדין, ישנם מספר מקרים שבהם האישה זכאית לקבל את הכתובה, לדוגמא כאשר הבעל מעוניין להתגרש מהאשה ללא עילת גירושין מוכחת, כאשר מדובר בנישואי מקח טעות וכדו'.
במציאות, ברוב הסכמי הגירושין נערך הסדר רכושי בין הצדדים שבסופו האישה מוותרת על כתובתה ותוספת כתובתה. הויתור "נכפה" עליה, מאחר ובתי הדין הרבניים קובעים שכאשר אשה מקבלת נכסים מכוח חוק יחסי ממון, אין היא זכאית לכתובתה (כמובן שיש לכך יוצאים מהכלל, אך הדיון בהם חורג מהדיון כאן).
בחדר הגישור הדיון נסוב בעיקר על מהות הפרידה וההשלכות שלה. הדיון פחות עוסק בהוראות הדין, הפסיקה ומונחים משפטיים (כגון: כתובה, מזונות, חלוקת רכוש וכד') ואלו משמשים להסבר המהות וכיצד פועלים, איך מחלקים את הרכוש המשותף, איך כל אחד מתקיים ביום שאחרי הגירושין, איך אנחנו רוצים שהילדים יחיו, מעלים פתרונות יצירתיים (שהחוק לא מאפשר).
נקודת המבט של כל הצדדים בגישור מכוונת כלפי העתיד מתוך מטרה להשיג לשני הצדדים עתיד טוב שבו יוכלו להתקיים בכבוד וביחד לדאוג לעתיד הילדים.
אם אתם רוצים לקבוע ולהחליט בעצמכם על הסדר הרכוש במהירות ובחיסכון כספי אדיר - פנו אלינו דרך טופס הפנייה באתר
או התקשרו לעו"ד רננה גן לתיאום פגישת היכרות - 08-9367878